חישוב ימי חופשה לעובד

• עפ"י החוק בימי החופשה תיכלל מנוחה שבועית אחת ("סוף שבוע")לכל 7 ימי חופשה.

• החוק קובע כי על החופשה להיות רצופה, אך בהסכמת העובד והמעביד(באישור ועד עובדים אם ישנו) -  ניתן לחלק חופשה ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות 7 ימים.

להלן הכללים לחישוב מספר ימי החופשה השנתית המגיעים לעובד:

לענין חופשה שנתית המונח שנת עבודה = פרק זמן של 12 חודש, שתחילתו 1 בינואר של כל שנה.

• במקרה שיחסי עובד מעביד קיימים כל שנת העבודה והעובד עבד באותה שנה -
  (1) לפחות 200 ימים    - מספר ימי החופשה יהא כמפורט בטבלה דלעיל.
  (2) פחות מ- 200 ימים - מספר ימי החופשה יהא חלק יחסי ממספר הימים כמפורט בטבלה, כיחס  
  מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200. חלק של יום חופשה לא יובא במניין.

לדוגמא - עובד עבד בשנת עבודתו השניה במפעל 170 ימים (יחסי עובד מעביד
התקיימו במשך כל שנת העבודה). העובד יהא זכאי במקרה זה ל- 11 ימי
חופשה, עפ"י החישוב כדלקמן:

                                     170     מס' ימי הזכאות         מס'  ימי עבודה בפועל
  11 ~ 11.9 =   14    X -----  =  עפ"י הטבלה      X  ------------------------ 
                                     200                                               200

•  במקרה שיחסי עובד מעביד קיימים בחלק משנת העבודה, והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה -
   (1) לפחות 240 ימים     - מספר ימי החופשה יהא כמפורט בטבלה דלעיל.
   (2)  פחות מ- 240 ימים - מספר ימי החופשה יהא חלק יחסי ממספר הימים כמפורט בטבלה, כיחס  
   מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240. חלק של יום חופשה לא  יובא במניין.

•  יש לספור ימי עבודה בפועל, ולפיכך לא יספרו למשל ימי היעדרות עקב חופשת לידה או תאונת 
    עבודה.

•  האמור לעיל אינו חל על עובד בשכר (עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של 
   חודש או תקופה ארוכה מזו) שעבד פחות מ-75 ימים רצופים, אצל מעביד אחד או במקום עבודה 
   אחד, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות. לעובד כאמור תשולם תמורת חופשה,
   בגובה של 4% לפחות משכר העבודה.

•  עובד שטרם מלאו לו 18 שנים, זכאי ל- 18 ימי חופשה בשנה.

•  במניין ימי החופשה אין למנות: ימי שירות מילואים, ימי חג או שבתון, ימי חופשת לידה, ימי מחלה או
   תאונת עבודה, ימי אבל, ימי שביתה או השבתה וימי הודעה מוקדמת לפיטורים אלא אם עלו על 
   ארבע  עשרה ובמידה שעלו. אם חלו הימים הנ"ל בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם 
   הימים, ויש להשלימם ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.

יש לציין כי לעיתים הסכמי עבודה אישיים ו/או הסכמים קיבוציים ספציפיים ו/או צווי הרחבה קובעים חופשה שנתית ארוכה יותר מזו שמחייב החוק, ואז כמובן יהא תוקף להסדר זה.

לתשומת לבכם

היקף המשרה אינו פרמטר הנלקח בחשבון בחישוב מספר ימי החופשה המגיעים לעובד. הפרמטרים הקובעים הינם מס' ימי עבודה בפועל ומשך זמן קיום יחסי העבודה.
היקף המשרה של העובד בא לידי ביטוי בתמורה אותה מקבל העובד בעת שהותו בחופשה השנתית, שכן בהתאם להיקף משרתו ואופי תשלום שכרו (עובד במשכורת או עובד בשכר) יקבע התעריף ליום חופשה של אותו עובד.

אופן חישוב דמי חופשה

בשלב הראשון יש לחשב את מספר ימי החופשה המגיעים לעובד, לפי המפורט לעיל. 

ובשלב השני -
1.  לעובד שמקבל שכר על בסיס חודשי -
 שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד.

2.  לעובד בשכר שמקבל שכר על בסיס יום/שעה -
• אם עבד פחות מ- 75 ימים רצופים מדובר על תמורת חופשה בגובה של 4% לפחות משכר העבודה.
• אם עבד יותר מ- 75 ימים רצופים -
                                                         שכר רבע השנה שקדמה לחופשה
   מס' ימי החופשה המגיעים לעובד  X  ----------------------------------- 
                                                                                90

 (הערה: אם ברבע השנה שקדמה לחופשה היו חודשי עבודה לא מלאה, יש לחשב לפי
 רבע השנה של העבודה המלאה ביותר ב- 12 החודשים שקדמו לחופשה).

השכר שיכלל בחשבון דמי החופשה שישולמו לעובד שיצא לחופשה שנתית

חוק חופשה שנתית קובע כי "שכר העבודה הרגיל" לענין חישוב דמי החופשה הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד ע"י המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם הוסכם אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה ע"י שר העבודה והרווחה. כמו כן נקבע כי סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

ע"פ החוק, לא יכללו בחישוב דמי חופשה שעות נוספות, וכן כי לא יכללו בחישוב דמי נסיעה לעבודה, דמי אש"ל ותשלומים דומים שלהם לא נזקק העובד בימי חופשתו. ובלבד - שאין הסכם קיבוצי שאושר לענין זה ע"י שר העבודה והרווחה שהוסכם בו אחרת, או שישנו חוזה עבודה/נוהג במקום העבודה שקובע אחרת.

מעבר לכך ,יש לציין כי הוראות סעיף זה חלות אך ורק לגבי חופשה לפי חוק חופשה שנתית. באם לעובד  מוקנות עפ"י מקור כלשהו החל יחסי העבודה בין הצדדים זכויות חופשה עודפות - ניתן גם לקבוע באותו מקור כי לגבי החופשה העודפת יכללו גם רכיבים אלה.

חופשה שנתית לעובד במשרה מלאה שהיקף משרתו צומצם

עובד שצבר ימי חופשה מתקופות עבודה בהן עבד בהיקפי משרה שונים, זכאי אומנם לכל ימי החופשה שצבר בכל תקופות העבודה,אך במקרה בו יצא לחופשה שנתית או שיחסי עבודה יסתיימו יקבל דמי חופשה/ פדיון חופשה בהתאם לשכר העבודה שהיה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד. דהיינו - לפי השכר בהיקף של המשרה האחרונה,למרות שמדובר לעיתים בימי חופשה שנצברו לו בתקופה בה עבד בהיקף משרה שונה.

פדיון חופשה

דמי חופשה משתלמים לעובד רק כשהוא יוצא בפועל לחופשה. במקרה שמשולם לעובד תשלום המכונה "דמי חופשה", "פדיון חופשה" או כיוצ"ב, כשאין הוא בחופשה בפועל, לא מדובר בתשלום מכוח חוק, ותשלום מעין זה, אם שולם,  יהווה חלק משכר העבודה הרגיל.

הסדר של פדיון חופשה, ללא יציאה לחופשה בפועל, אפשרי בשני מקרים:

א. לעובד שמקבל שכר על בסיס יום או שעה שעבד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד פחות מ –
     75  ימים רצופים, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות (יקבל תמורת חופשה   
    בגובה  של 4% משכר עבודתו).

ב. במסגרת "פדיון חופשה" –תשלום בגין ימי חופשה שלא נוצלו ע"י עובד – כשנסתיימו יחסי 
    העבודה   בין  המעביד לבין אותו עובד.

* עו"ד הילה פורת -
  מומחית בתחום דיני העבודה
  מנהלת אתר "קול העבודה" – הפורטל לעובדים ומעסיקים
  http://www.hilaporat.co.il